דעת הרוב כיום, מדברת על כך שבני מנשה הם קבוצה אזוטרית קטנה המונה רק כמה אלפים בודדים ועל כן נוטים לזלזל בה ולא להבין את משמעותה ההיסטורית.

למעשה, לא רק הקהילה הקטנה הזו הרוצה לשוב לחיק היהדות היא מצאצאי מנשה, אלא מדינת מיזוראם כולה. בני שבט המיזו כולו, המונה כמיליון איש, מאמינים כי הם נצר לאב קדמון מנשה, אותו הם מכנים מנסיא. קהילת שבי ציון' הקטנה שאנו מכירים, מונה רק את בני השבט שרוצים לשוב אל היהדות. בשורה התחתונה, מדינת מיזוראם כולה היא צאצאית לעם היהודי!

הסיפור כולו מתחיל אי שם לפני 2700 שנה בארץ ישראל הרחוקה, שאז הייתה מפולגת לשתי ממלכות, ממלכת יהודה הדרומית וממלכת ישראל הצפונית שהייתה מורכבת מעשרת השבטים.

בשנת 722 לפנהס עוד בתקופת בית המקדש הראשון, כבשה ממלכת אשור האדירה את ממלכת ישראל הצפונית והגלתה את אותם עשר שבטים לחלקים נידחים באשור אשר מיוחסים לאפגניסטן של היום. לאחר תקופת עבדות ממושכת באשור, נדדו אותם שבטים ושבט מנשה בראשם במשך מאות שנים, עברו דרך טיבט והגיעו לבסוף עד קאיפנג שבסין.

עד כאן פחות או יותר ההיסטוריה היהודית יודעת לספר לנו ומכאן מתחילות אגדות העם של בני המיזו, שהן הדרך שלהם לתעד היסטוריה מכיוון שהמילה הכתובה הגיעה אליהם רק במאות השנים האחרונות.

בני המיזו מספרים שבמאה ה-3 לספירה הם שבו לעבדות, הפעם תחת הקיסר הסיני האכזר שהשתמש בהם לבנות חלקים מהחומה הסינית המפורסמת. עד היום בשירי עם רבים של בני השבט מוזכר המשפט הכלב שלקח לנו את הספר הקדוש', שמדבר כנראה על הקיסר הסיני שלקח לבני המנשה את ספר התורה האחרון שהם נשאו עמם מארץ ישראל.

הסיפור ממשיך כשהשבטים ברחו והמשיכו לנדוד, מסין לפאתי ההימלאייה שבצפון-מזרח הודו של היום, ומשם לבורמה שם הם קיבלו את שמם שמלווה אותם עד היום, שבט לו-שיי, שמשמעותו בבורמזית איך לא- עשרת השבטים.

מבורמה הם התגלגלו עם הזמן לאזור שבו הם נמצאים היום, בקצהו הדרומי של הצפון-מזרח, ומצאו את הדבר שהם כמהו לו כל השנים, שקט ושלווה לשמור על מסורת אבותיהם.

חשוב לזכור שבזמן זה האזור לא היה חלק מהודו, ולמעשה היה אזור נידח של הרים וגונגלים. כאן הם קיבלו את שמם השני, מיזו, שממנו נגזר שם המדינה מיזוראם שמשמעותו 'ארצם של בני הגבעות'.

המיזוראמים המשיכו לשמור על מסורות שבטיות-יהודיות מתקופת בית ראשון במשך אלפי השנים שעברו עד בוא המיסיונרים בסוף המאה ה-19. הם חגגו את שלושת הרגלים, הקריבו קורבן בפסח וחגגו את חגי הקציר והאסיף. בכל קהילה היה כהן, בדרך כלל בשם אהרן שניהל את ענייני הדת בכפר, בעיקר קרבנות וחי ממעשרות שהקהילה העניקה לו.

הם שמרו על נידה וטהרה ברמה מסוימת ועל יום השבת כיום מנוחה. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לדרך שבה השתמרו המסורות היהודית אך בצורה מעט שונה היא ברית המילה. לאורך הנדודים הרבים הקשו השלטונות השונים על מצוות ברית המילה, בני המיזו החלו לקיים מילת אוזן' שבה ביום השמיני להיוולדו של הרך, רצעו את אוזנו בעגיל והעניקו לו את שמו.

עם בוא המיסיונרים למדינה, הם מצאו אוכלוסייה שבטית ענקית ובמפתיע, מונותאיסטית. בקלות רבה המירו את דתם של כל בני השבט, שמצאו דמיון גדול בין אמונותיהם העתיקות לבין מה שלימדו אותם המיסיונרים.

הקשר של בני מנשה עם שאר עם ישראל למעשה חודש עם קום המדינה לאחר 2,600 שנות נתק, בעקבות חלום נבואי של אחד מבני הקהילה המיזוראמית.

כיום למרות היותה של אייזול הבירה מלאה ברחובות עם שמות יהודיים כמו כיכר ישראל' או 'רחוב ציון' רק אחוז זעום מאוכלוסיית מיזוראם רוצה לשוב לחיק היהדות ואלה הם קהילת 'שבי ישראל'. אך למרות זאת מדהים לדעת שאי שם בקצה השני של העולם, שוכנת לה מדינה שלמה שהיא כולה קרובת משפחה רחוקה שלנו, הישראלים.

היא השפה המדוברת ברחוב, אשר קרויה גם לו-שיי, אך קיים מספר גבוה של דוברי אנגלית במדינה.

האוכל המיזוראמי דומה למדי למנות מבורמה השכנה, הוא חמוץ ולרוב תיירים לא אוהבים אותו במיוחד.

יש בעיר מספר רשתות מערביות כמו KFC ו-Subway ודאבות המכינות אוכל הודי וסיני הפזורות פה ושם. בקניון שבמרכז העיר יש אוכל יחסית טוב, במיוחד באחת ממסעדות היוקרה' שמוכרת אחלה המבורגר.

הבונוס הגדול הוא שבכל השווקים באייזול מוכרים אבוקדו מצוין, אז בכל מקרה שלא יהיה, כמה חתיכות אבוקדו, לימון וחלה טרייה יכולים לספק לכם אחלה ארוחה.

המיזוראמים ידועים ביכולות האריגה שלהם, ומוציאים מבין ידיהם בדים ושאלים מסוגננים, מלבד זה אין קניות מיוחדות במדינה.

כדאי לדעת שבמיזוראם מאוד נגד סמים ואלכוהול, אז לא תוכלו למצוא חנויות לממכר אלכוהול במדינה.

בדרך כלל ביום שישי הראשון של חודש מרץ הוא פסטיבל האביב העליז והמשחרר. אחד משלושת הפסטיבלים החוגגים את עונות השנה, הקציר והאסיף. המדינה כולה עוטה תלבושות מסורתיות כולל נשקים לגברים ויחדיו פוצחים בריקודים סוערים. מפורסם מכולם הוא ריקוד הבמבוק שבו עשרות אנשים קופצים יחדיו בין מוטות במבוק שמכים ונותנים קצב בין רגליהם. הפסטיבל בוטל תקופה ארוכה על ידי המיסיונרים שלא ראו בו את הערכים הנוצריים שביקשו למצוא, אך הוא שב אל קדמת הבמה ב-1973 בכוונה לחזק מסורות העבר.

בסוף ספטמבר – פסטיבל אשר נחגג לאורך 3 ימים בסוף ספטמבר והפך להיות אחד מהמפורסמים שיש למדינה להציע. הוא נערך באתר נופש תיירותי שבכפר ראייק, השוכן למרגלות הר ראייק המרשים ומושך תיירות פנים הודית רבה. הפסטיבל מנסה לדמות חיים מיזוראמים מסורתיים. מוסיקה מקומית, משחקי ספורט מקומיים, ריקודי עם ואף תחרויות ירי ברובה וחץ וקשת.

מעבר לחוויה של חגיגת פסטיבלים מקומיים בהודו, מיזוראם מציעה לנו חוויה מעט שונה והיא חגיגת החגים שלנו ביחד עם קהילה עוטפת ואוהבת. מנהג של מטיילים ישראלים בצפון-מזרחיות להגיע למיזוראם לקראת חג הפסח על מנת לערוך סדר עם שבי ישראל' ולבקש ולהתרגש בסוף ההגדה כשכולם יחדיו אומרים- 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'.

אם אתם מעוניינים להגיע לבקר את הקהילה, נסו לכוון את עצמכם לאחד החגים היהודים הנחגגים מסביב לשנה, ואם אין חג באופק, לפחות ליום השבת אז כל בני הקהילה מתכנסים יחדיו למנוחת שבת יחדיו.