מגהלאיה היא המדינה האהובה על תרמילאים בצפון-מזרח.
המדינה ניחנת בשילוב מנצח בין עיר הבירה האירופאית באופייה, עמק צ'רפונג'י היפה והשקט, נוף הכפרים הירוק והנפוץ, והאנשים המעניינים והנחמדים.
כמעט ולא תפגשו פה תיירים זרים, והמעטים שכן תפגשו כנראה יהיו בצ'רפונג'י, היעד שאף אחד שמגיע לאזור לא מעז לפספס.
המקומיים לא כל כך רגילים לתיירים, במיוחד באזורים שהם מחוץ למסלול התיירות הרגיל במדינה, ובזכות היות הכנסייה חלק כל כך חשוב מהיום-יום שלהם הם שולטים באנגלית ברמה גבוהה ותוכלו למצוא את עצמכם נסחפים לשיחות ומפגש עם אנשים שלא חשבתם שתזכו להכיר.
כינוי ידוע למדינות צפון-מזרח הודו הוא ה-שבע אחיות', אם אכן נשתמש בכינוי זה, אז מגהלאיה היא האחות היפה מכולן.
מדינה זו, הממוקמת דרומית לאסאם, גובלת ברוב חלקיה עם אזורי צפון בנגלדש, הינה שיאנית הגשם העולמית עם 12 מטר של ממטרים בשנה ממוצעת. נתונים אלו הופכים את מגהלאיה למדינה שכל תייר היה חולם עליה עם גבעות ירוקות, מים זורמים בכל מקום, מערות נטיפים ומפלי מים גועשים. לא סתם משמעות שמה של המדינה היא 'משכן העננים' בשפה הסנסקריט.
התושבים שחיים במדינה הנם צאצאים של שבטים אנימיסטים עובדי רוחות ואלילים שחיו בגבעות הפרא של המדינה עד בואם של הבריטים לאזור.
לפני בואם, מגהלאיה הייתה מחולקת בין שלושה שבטים גדולים, שכל אחד מהם שלט וחי באזור גבעות משלו. כך המדינה הייתה מחולקת כשגבעות המזרח היו שייכות לשבט גאניטייה, הגבעות המרכזיות לשבט הקאסי, והמערביות לשבט הגארו.
עם בואם של הבריטים לאזור לפני כ-200 שנה הגיעו איתם גם מיסיונרים אירופאים רבים שנחלו הצלחה עצומה במדינה. כיום למרות העבר השבטי הלא רחוק, כמעט ולא נותרו עובדי אלילים במדינה.
אפשר לראות בה כנסיות ומיסות יום ראשון בכל מקום, אפילו בכפרים הנידחים ביותר. היא אף אחת משלושת המדינות היחידות בהודו בעלות רוב נוצרי.
למעשה בזכות המיסיונרים מגהלאיה התקדמה להיות מדינה משגשגת מאוד ביחס להודו, עם אחוז בעלי הידע בקריאה וכתיבה מהגבוהים בכל הודו הגדולה. למרות שאצלנו למילה מיסיונר יש הקשר מאוד שלילי, דווקא במגהלאיה עד היום אפשר לשמוע מקומיים מוקירים תודה למיסיונרים וטוענים שבלעדיהם הם עוד היו רצים יחפים וערומים על הגבעות.
לעומת היחס החם שהמקומיים מגלים בזיכרונותיהם למיסיונרים, היחס להודו עצמה הוא מאוד גבולי. קיים זעם רב על המדינה ואפילו ישנן כמה מחתרות מיליטנטיות השואפות להוציא את מגהלאיה לעצמאות.
עיר הבירה של מגהלאיה, נמצאת במרחק 3-4 שעות נסיעה מגווהאטי שבאסאם והן שתי ערים הפוכות לגמרי זו מזו.
במרומי גבעות קאסי, סמוך לנקודה הגבוהה ביותר במדינה, שוכנת שילונג הפרובינציאלית והמטופחת. כעיר שהיוותה עבור הבריטים היל סטיישן, ביחד עם התרבות האירופאית שחדרה למקום דרך המיסיונרים, שילונג מרגישה כמו עיר בירה אירופאית ואף מכונה סקוטלנד של המזרח.
מגהלאיה היא המדינה האהובה על תרמילאים בצפון-מזרח.
המדינה ניחנת בשילוב מנצח בין עיר הבירה האירופאית באופייה, עמק צרפונג'י היפה והשקט, נוף הכפרים הירוק והנפוץ ואוכלוסייה מרתקת ומיוחדת.
כמעט ולא תפגשו פה תיירים זרים והמעטים שכן תפגשו כנראה יהיו בצ'רפונג'י, היעד שהמטיילים באזור אינם מעזים לפספס.
המקומיים לא כל כך רגילים לתיירים, במיוחד באזורים שהם מחוץ למסלול התיירות הרגיל במדינה. בזכות היותה של הכנסייה חלק כל כך חשוב מהיום-יום שלהם הם שולטים באנגלית ברמה גבוהה ותוכלו למצוא את עצמכם נסחפים לשיחות ומפגש עם אנשים שלא חשבתם שתזכו להכיר.
עד היום, למרות עזיבתם של רובם את הדרך האנימסטית של עבודת האלילים, הם מאוד גאים במסורות המטרנליות שלהם ובמוצאם. לא נדיר לפגוש מקומי שמכריז שהוא קאסי גאה ואין לו שום קשר עם הודו מבחינתו.
בנוסף מבחינה דתית מעניין לראות שהנצרות לא בלעה' את התרבות והאמונות המקומיות אלא התמזגה איתן. דימויים רבים מעולם האמונות של אנשי הגבעות הללו חלחלו אל תוך הסיפורים שהכנסייה מספרת.
מסופר באגדה קדומה של בני הקאסי על תרנגול שבשעת משבר הקריב את עצמו והצליח להטות את הכף ולהציל את העולם ועכשיו אפשר לראות בציורי קיר מקומיים את ישו, שגם בו יש מוטיב של הקרבה עצמית למען הכלל, כאשר הוא נושא את הבשורה לצדו של תרנגול.
חשוב לא להטעות בעניין זה יותר מדי, בני המקום רואים את עצמם כנוצרים לכל דבר, חוץ ממוטיבים כאלו ואחרים שהשתמרו מהתקופה האנימיסטית שלהם, הם מדינה נוצרית לכל דבר ועניין.
אחת החוויות שרוב המטיילים בהודו לא יצפו לפגוש בטיול זאת מיסת יום ראשון סוערת, שזאת חוויה שאפשר לעבור כמעט בכל מקום במגהלאיה, במיוחד בשילונג שם יש כנסיות ענקיות ומרשימות.
בנוסף, רבים מהנוצרים הם אוהבי ישראל, יכול מאוד להיות שיתרגשו לפגוש אתכם, יהודים מארץ הקודש', ברמה שאתם תתקשו להבין.
כאן בגבעות מגהלאיה לשבטים מעולם לא היה קשר עם הודו, כמו נניח באסאם, לכן הרבה יותר קשה להם לקבל את השלטון ההודי שהגיח אליהם כמתנת פרידה עגומה לאחר המנדט הבריטי. למרות שבמאבק הראשוני הם צלחו, בשנת 1970 הופרדה מגהלאיה שהייתה עד אז חלק מאסאם והפכה למדינה נפרדת בשליטת הודו, רבים עוד מקווים ליום שבו הם יהפכו למדינה עצמאית לחלוטין.
יהיה קשה לקרוא לרגש שפועם בהם לאומי, אולי המילה הנכונה יותר היא זהותי. הזהות שלהם היא של בני שבטי הקאסי, הגארו והגאניטייה, לא זהות של בני הודו, כתוצאה מכך האנטי הגדול שלהם למדינה השולטת בהם.
מבחינה קולינרית העיר מדהימה, אפשר למצוא בה הכל. החל מאוכל רחוב מצוין וזול בשווקים, דרך מסעדות הודיות ברמה גבוהה ועד רשתות מערביות, בתי קפה ופאבים קטנים.
העיר כל כך לא מזכירה ערים אחרות בהודו במובן הזה, שקיימים בה אזורים שלמים שבהם קל יותר למצוא בית קפה לשתות אספרסו קצר מאשר דאבה לאכול בה טאלי.
אזור בו קשה למצוא אוכל טעים, בטח שלא אוכל מערבי. אם תסתובבו מספיק זמן ברצף מחוץ לשילונג יכול להיות שלא תזכרו מתי בפעם האחרונה אכלתם משהו שלא מבוסס על אורז ותוספות. במקומות רבים יש תבשיל שהמקומיים מכינים מפרחי בננה שיחסית אפשר ליהנות ממנו.
בכל מקרה כדאי לדעת שלצד העובדה שלא קל להשיג אוכל טוב, זה לא אומר שזה בלתי אפשרי, פשוט שזה לא זמין כל הזמן, תמיד אפשר להסתפק באורז עם תוספת ירקות בצד לארוחה טובה.
הקניות במגהלאיה שונות במהותן מהקניות בשאר הודו. לא תוכלו למצוא בדוכני הרחוב לונגים צבעוניים, חולצות מקושקשות או אביזרי עישון, בגלל העובדה שאלו לא דוכנים שמופנים להודים, אלא לתיירים, שלא כל-כך נמצאים במגהלאיה.
ברוב אזור צפון-מזרח, פחות מומלץ לעשות קניות, בגלל שהם לא רגילים לתיירים ולאיכות מוצרים.
פסטיבל זה משמעותו ריקוד הנשמות המאושרות'. פסטיבל זה נחגג בדר'כ בחודש אפריל במשך 3 ימים על ידי בני הקאסי, נחגג כפסטיבל אביב שמח וצבעוני המאחד את כל בני הקאסי ברחבי המדינה, גם מי שאינם בני אותה קהילה.
משמעות הפסטיבל- משמעות הפסטיבל היא השאיפה לזוגיות כאשר המון מהדימויים שלו הם במישור הזוגי, למשל הראייה את האישה כנושאת זרעים ואת הגבר כחקלאי העוזר לה לטפח אותם. בנוסף בריקודים המסורתיים של הפסטיבל אפשר לראות את הנשים רוקדות כאשר גברים מקיפים אותן ורוקדים מסביבן כמבטאים את ההגנה שהם מעניקים להם בשבט.
בפסטיבל מותר רק לנשים לא נשואות ובתולות לרקוד, כאשר הן מחזיקות מטפחת לבנה קטנה ביד כסמל לבתוליות, אך על הגברים אין הגבלה וכולם יכולים להשתתף.
פסטיבל זה של בני הגאנטייה הנחגג בחודש יולי לאחר הזריעה נועד לחגוג את ניצחונו של האדם על הכוחות הרעים ובעיקר המגפות השולטות בעולמנו.
משמעות שם הפסטיבל היא 'לגרש את המגפות במקלות' וכך אפשר לראות במהלך היום הרביעי לפסטיבל צעירים מכים נמרצות עם קני במבוק את בתיהם כדי לגרש מהם רוחות רעות ומחלות.
הפסטיבל מכיל ריקודים ומשחקים רבים, הכוללים משיכה המונית בחבל ותחרות בנייה לגובה של מבני במבוק רעועים. לבסוף מבקשים בני הג'איינטה ברכה עבור יבול טוב בהמשך השנה והנשים נותנות מנחות של אוכל לאלים המקומיים בשביל שיתנו את ברכתם על היבול.
פסטיבל הוונגאלה, פסטיבל 100 התופים, הוא אחד מהסיפורים היותר מעניינים שיש למגהלאיה להציע לנו. הפסטיבל נחגג לראשונה רק ב-1976 והוא בעצם סוג של חזרה לשורשים מבחינת בני הגארו.
כמו שפה בארץ החלה בשנים האחרונות מגמה של חזרה לשורשים במוזיקה יהודית של אומנים מפורסמים ובפיוטים ששבו לקדמת הבמה, כך גם בני הגארו הרגישו לפני 40 שנה שהם התרחקו יתר על המידה משורשיהם ואמנם הם אסירי תודה לנצרות שפתחה בפניהם את הדלת לחיות כשווים בין שווים בעולם המודרני, אך הם עדיין אינם מעוניינים לוותר על זהותם כבני הגבעות.
אודות הפסטיבל- הפסטיבל חודש ממסורות עתיקת יומין של חגיגות הקציר שחגגו בני הגארו כל שנה בתקופה זו לפני הגעת המיסיונרים. בפסטיבל שהתחיל בשנות ה-70 בכמה כפרים קטנים ולאט לאט זולג לערים הגדולות של מגהלאיה רוקדים ושרים במשך שלושה ימים ומודים לאלי הטבע שמשפעים אותם מכל טובם ודואגים להם למחסורם.
ריקוד נונגקרם -נחגג במהלך חודש נובמבר – פסטיבל נונגקרם הוא פסטיבל מסורתי של בני הקאסי. הפסטיבל הוא למעשה חמישה ימי ריקוד אינטנסיבי של צעירי השבט בתלבושות ססגוניות ותכשיטי כסף וזהב.
הפולחן המרכזי של הפסטיבל הוא הקרבת עזים בכפר הנקרא סמית, הנמצא במרחק של כ-15 קמ משילונג הבירה.
הקורבן מופנה כלפי האלים במטרה שיעזרו בקציר ויתנו ברכה בחקלאות השנה הקרובה ובשידוכי הצעירים שבכפר.
מגהלאיה היא מדינה גבוהה ברובה, המאופיינת בגבעות ואף מתנשאת לשיא של כ-2,000 מטר גובה בפסגת שילונג, אך יחד עם זאת יש בה אזורים נמוכים, במיוחד באזור הדרום על גבול בנגלדש הנמוכה, שם מזג האוויר מתאפיין בלחות וחום.
עמק צארפונג'י הוא בין שני המקומות הקיצוניים האלה, לא קר וגבוה כמו שילונג ולא חם ולח כמו דרום המדינה ובו שורר בו מזג אוויר נוח רוב ימות השנה.
עמק ירוק ויפה מלא במפלים ובתצפיות. העמק משובץ בברכות שחייה טבעיות בצבעי כחול וטורקיז עמוקים, המוקפות סלעי ענק וביער הגדל על גדות העמק.
ניתן להעביר ימים רבים ברוגע ובפסטורליות של העמק הקסום הזה. אחת מגולת הכותרות שלו היא הכפר נונגריאט.
השוכן במעמקי עמק צר החוצה את האזור. הכפר השקט והצנוע יושב מעל הנהר הגדול שחוצה את העמק.
מפורסם בזכות גשרי השורשים החיים הפזורים מסביבו, המתוחים מעל חלקים מהנהר ומאפשרים גישה לכל פינות החמד של העמק. הגשרים החיים מהווים את מוקד העלייה לרגל של התיירים המגיעים לכפר. הם אומנם מחזה מדהים, אך לא הדבר היחיד שמייחד את המקום.
עיר הבירה של מגהלאיה המאפשרת חוויה תרבותית נדירה במינה, שספק אם אפשר לחוות בעיר נוספת בהודו. העיר, המכונה גם סקוטלנד של המזרח, שוכנת בגובה גבעות קהאסי ומספקת שילוב של נופים עוצרי נשימה ותרבות יוצאת דופן.
בירת מגהלאיה הושפעה עמוקות מהמיסיונרים שהגיעו אל המדינה לפני מאות ספורות, בנו כנסיות, פארקים, מוזאונים ועוד. האווירה בה מזכירה משהו שרחוק מהודו, אם במדרחוב המושקע שמהווה את מרכז העיר, אם בבתי הקפה והפאבים הפזורים לרוחבה או באנגלית ששומעים בכל פינה.
שימו לב- העיר אינה תחנת מעבר לצרפונג'י, הישארו בה מספר לילות וחוו אותה לעומק, מומלץ בחום.
מבחינה בריאותית אזורי השפלה של הצפון-מזרח נחשבים לאחד הנגועים ביותר במלריה בכל הודו.
כמובן שבשילונג שבהרים סכנת ההידבקות לא גבוהה, אך באזורים הנמוכים יותר כמו נונגריאט או דרום המדינה כדאי לנהוג בערנות.
המלצות להתמודדות- הגעה בחודשי החורף מורידה את הסיכון לאפסי וקלוש מכיוון שהיתושים שמעברים איתם את המחלה לא פעילים. בחודשי הקיץ רצוי להסתובב עם מלרון לעת הצורך, למקפידים יותר אפילו ניתן לבצע את הטיפול המונע.
מגהלאיה היא מדינה גדולה ויפה, בה מקומות רבים ששווים ביקור שלא הוזכרו כאן ושטרם התחילה אליהם זרימת התיירות.
השתדלו לא להיצמד למסלול הקבוע שמוביל לצרפונג'י וחזרה, נסו להגיע למפגש אמתי עם המקומיים. רבים מהם, דוברים אנגלית מצוינת ואנשי שיחה מעולים, אולי תיפול בידכם הזכות לגלות מקום חדש שתיירים עוד לא הציפו או גילו, תוכלו לחוות מעט ממה שראשוני התיירים המערביים חוו בהודו לפני עשרות שנים.
אם לא נתקלתם עד כה בטיולכם בצפון-מזרח בסומו, זה הזמן שלכם להגיד שלום לאמצעי התחבורה החדש שלכם. סומו הוא גיפ גדול עם עשרה מושבים צפופים, 2 מקדימה, ועוד שתי שורות של 4, שעובד על עיקרון המונית המשותפת, הוא עומד בתחנה וכשהוא מתמלא בנוסעים, יוצא לדרך.
אי אפשר להגדיר אותו ככלי תחבורה נוח במיוחד, אך המזל במקרה של מגהלאיה הוא שהנסיעות לרוב קצרות ולא אורכות יותר מ- 3-4 שעות.
האופציה הרגילה היא לקחת סומו של 3 שעות, אם התמזל מזלכם תוכלו לעלות על אוטובוס, מחירם נע בסביבות ה- 50 רופי.
אופציה נוספת היא לקחת אוטובוס תיירותי מסוכנות במרכז שילונג שעובר בכל מיני נקודות תצפית על מפלים ומערות באזור צרפונג'י ובסוף הסיור להישאר שם, הסיור עולה כ- 350 רופי.
